נשאלתי בטלפון לגבי לימודי גשטלט. 

אמרתי: על תלמיד להיפגש עם המורה לפני תחילת הלימודים.

מה שחשוב בגשטלט הוא הפנומנולוגיה. 

בכל כתבה על גשטלט תמצאו את המילה פנומנולוגיה.

כשאנחנו רוצים להיראות חכמים, אנחנו משתמשים במילים לועזיות

ארוכות ולא לגמרי מובנות לנו.

אנחנו סומכים על השומעים שלא ישאלו, הם לא ירצו להצטייר כטיפשים.

אז מה הכוונה לפנומנולוגיה בגשטלט?

פנומנולוגיה היא חקר התופעות. או חקר התופעות הטבעיות.

חקר המציאות. והמציאות המעניינת אותנו בתור אנשים היא המציאות האנושית.

נכון שאנחנו מושפעים גם מן הנוף הנשקף בחלון

ומעונת השנה הסגרירית,

אבל המוח האנושי בנוי ככה,

שדחייה, מעוררת בי כאב

ואילו קבלה אהדה הערכה הערצה, מעוררות עונג.

כנות תעורר בי עניין וערנות

וחוסר כנות תעורר שעמום ועייפות.

מתוך מנגנון הגנה, גם פגיעה – דחייה, מובילה להורדת ערנות ותחושת עייפות.

זוהי הפנומנולוגיה, התגובה והפעולה שלי בתוך הקשר האנושי ובתוך קבוצה אנושית.

מתוך שהרגשות בנויים ככה שהביטוי הרגשי הוא מהיר אוטומטי ועוקף חשיבה,

ואילו שליטה בביטוי הרגשי מנוגדת לתהליך הטבעי ויוצרת מתח גופני רגשי,

אני מבינה את עצמי ומרגישה את הרגש כאשר הוא בא לידי ביטוי.

אם הביטוי אותנטי ואוטומטי, היחסים יהיו פתוחים בריאים, מאפשרים צמיחה,

מוליכים אותי למקום בו אני עצמי והתחושה היא סיפוק ואושר.

כדי להגיע לחקר הפנומנולוגיה, בגשטלט הכוונה היא הביטוי שלי והתגובה שלי  מול הסובבים אותי,

אנחנו צריכים מנחה אמיץ מאוד שיוכל להגיד: "את מדברת ועפעפיי נעצמים" למשל

ככה נוכל ללמוד על הזיוף בביטוי שלנו ולהעמיק אל הכנות. 

את הפילוסופיה, תמיד נוכל ללמוד. מורה אמיץ הוא יקר מציאות.

ולנו מנחי הגשטלט אציע: לעולם אל תשתמשו במילים שאיננו יורדים לסוף דעתן.