הגשטלט מאמין בחיים כמו שהם ובאדם כמו שהוא. פריץ פרלס, לא קרא לעצמו ממציא הגשטלט. אלא מוצא הגשטלט. כי הגשטלט מדבר על חוקיות החיים עצמם ולא ממציא תיאוריה לגבי איך כדאי שהחיים יהיו. או איך כדאי לאדם להרגיש או לחשוב. פרלס ראה בגשטלט חלק ממדעי החיים, כמותם, חוקר את היש ואת הקיים.
כל אורגניזם הולך בנאמנות בנתיבו. דרך שבנויה מן השאיפה לאיזון הסביבה הפנימית. דרך שמהותה לחיות ולדאוג להמשכיות החיים וגם משתלבת תוך איזון מושלם עם הטבע כולו. צו פנימי מדריך את האורגניזם כמה ומתי לשתות, לטרוף, להזדווג, לקנן, לנדוד. דרך הטבע.
אדם אינו שונה. אותו צו פנימי, מצווה על אדם שמירת סביבתו הפנימית. ציווי הורמונאלי מורה לו את דרכו המשתנה עם התפתחותו והתבגרותו. נאמן לקול הפנימי, יחוש חלק מן המארג האנושי, חלק מן הטבע כולו וגם את היותו נפרד ושונה.
הקול הפנימי נשמע ברור וצלול ללא הפרעה באופן טבעי. הוא עולה לתודעה מן הקרביים. המעיים מגיבים לראיה, לשמיעה, להרחה, למגע, לזיכרון הרגשי באופי פעילותם.

ככל שהמסר חשוב ודחוף יותר לאיזון הפנימי, הוא מעורר יותר ומעסיק יותר את התודעה. ראשון יעלה לבימת התודעה הצורך הדחוף ביותר כרגע. עם מילוי הצורך תהיה תחושת סיפוק ולאחריה רגיעה. והנה כבר עולה לתודעה הרעב הבא בתור.
פריץ פרלס דימה את הביקוש, את הצורך שעולה, לתבנית שנפתחת וטיבה להשלים עצמה, להשביע את הרעב, לקבל תשובה ולהיסגר אל הפורקן. תבנית נקראת בגרמנית גשטלט.
לכל אורגניזם שאינו אדם, אין ברירה, אלא לחוות עד למיצוי כל ביקוש וחוויה. למשל פחד. משום שחסרות לו המילים לתכנן קדימה, לפנטז, לתרץ, להדחיק, להיות במקום אחר. הוא יהיה בפחד ולכן יגיב לפחד: הוא יברח או ילחם ואחר כך, ירעד וישתחרר. מונחה מן הדחף שעולה. ממלא אחר האינטרס של עצמו ביעילות מרבית. תבנית נפתחת ומושלמת.
לאדם יש כושר לשים את דרכו לאל. חשיבתו משוכללת ומורכבת, בעזרתה ביכולתו לסטות מטיבו.
אפילו אדם יודע שחרדה עולה בו עכשיו, ביכולתו לא להשתהות בה, אלא לתכנן קדימה בפאניקה כיצד להגיע למיון הקרוב, שמא זה התקף לב. אם נאמר לאדם: "נסה נא לתת לגיטימציה מלאה לפחד. צלול לתוך החוויה הגופנית. שאל: כיצד אני חווה את הפחד? הא, הנה הבטן מתהפכת כתוף של מכונת כביסה, נסה להישאר בבטן, לא לדעת ומיד לברוח. נסה להימצא בעינה של הסערה המשתוללת."
התשובה לרוב היא: "אם אעזוב את מושכות השליטה, אם אשתהה בתחושה הגופנית בלגיטימציה מלאה, אני אטבע במערבולת, בתוהו ובוהו. לא אצליח להיחלץ. לעולם."
אפשר לקרוא לזה פחד מן הפחד.

כך מופרעת דרכה של תבנית והיא נשארת פתוחה, מטרידה ואובססיבית. הפחד שלא מוצה, מתעצם והופך לחרדה. אדם מותקף מחשבה שחוזרת על עצמה בכפייתיות, כמו לנסוע לעבודה תוך חישוב זמן ההגעה לבתי החולים בדרך.
רפלקסולוגיה ברוח הגשטלט, מובילה את התודעה חזרה הביתה. רפלקסולוג מרגיש את הוויברציה, את הריגוש ומשתהה בו. חוקר אותו. התרחשות שמפנה את תודעת המטופל אל הגוף. התודעה "נדבקת" מן הנוכחות המקשיבה של הרפלקסולוג. נוכחות בתודעה מלאה עד לסיום תהליך הביטוי, עד שהריגוש ממלא את ייעודו, זו סגירת תבנית, התבנית באה ליידי מיצוי.

גם ללא עזרה, יכול אדם לתת במה מודעת לכאב, לפחד. לא משנה אם הוא פוחד מכישלון, או מן הדיכאון, או פוחד לאהוב ולהישאר ברעב כי לא יהיה אהוב באותה המידה. העיקר הוא להשתהות במלוא חושיו בתחושה.
התחושה, היא תמיד גופנית (אם לא היה לאדם גוף, אזי נדמה למחשב. ביכולתו היה לחשב ולחשוב, אך את הרעב, תחושת עצמו ומה בעל ערך לגביו ומה האינטרס העכשווי, מוחו קולט מן הגוף)
אם ישאל אדם איך אני מרגיש כרגע גופנית? התשובה, מתוך היותה אמיתית ולא קיבעון, תמיד תפתיע. זו תשובה שתהיה חד פעמית. תשובה מתוך חקירה, מתוך חיבור עצמי. הוויה בתודעה מלאה. אם יצלול לתוך ליבה של המערבולת, הוא ימצה את הפחד. התבנית תושלם.
למרבה השמחה, בשוך הסערה, מפציעה השמש. משמוצה הפחד, מופיע גם אומץ ומופיע ביטחון. יש באדם הכול, מזה ומזה.
פסיכולוגיה חיובית מתנא: אם נמצא אתה בפחד, אזי הינך מועד לחלות או לפחות להיות אומלל. הנך ממגנט אל עצמך מה שאתה מפחד ממנו. אמור מעתה מנטרה: רגוע ושליו אני, איני חש פחד כלל.
זהו חיזוק הבריחה והצבעת אי אמון ביכולת אדם לאזן את עצמו.

אם ייתן אדם אמון במהותו, אחרי הכאב הנורא, יגיע דבר חדש. אותו איזון פנימי שיודע להפריש מגופו מלחים ומים עודפים, שיודע לשמור על טמפרטורה מדויקת אופטימאלית לחייו, הוא שיצילו מטביעה בחרדה. אם רק יאפשר סגירת התבנית ואת הופעתה של התבנית הבאה.
בעצם המושג פסיכולוגיה חיובית, נחבאת טענה שישנו צד פנימי שאינו חיובי, שעל אדם להכחיד ולהשמיד. זהו ההפך מן הגשטלט וההפך ממדעי החיים, מפני שאין באפשרותו של אדם להמית רגשות. באפשרותו לנסות לעמעם רגשות על ידי צמצום הולכה סנסורית, בעזרת כיווץ רקמת חיבור בסביבת נתיבם של העצבים העולים מן הגוף אל המוח. הרפלקסולוגיה ברוח הגשטלט, רואה בעצירה זו, את ההפרעה לתבונת הגוף. הגוף שיודע להרוג כל פולש וכל מוטאציה ולפעול בגאוניות מהותו. להיות בריא.
חסידי הפסיכולוגיה החיובית, ינופפו במחקרים שמסקנתם היא שעדיפה לאדם השמחה על פני הדיכאון.

בהיות אדם במהותו האינטרס יובילו אל הטוב. מוחו של אדם זקוק לגירויים. החשק יובילו לפתוח חלון, לצאת החוצה, לא לשקוע בבדידות ובדיכאון.
האינטרס ילמדו לעבוד בצוות, האינטרס יובילו לשלום.
אדם בריא, שטיבו לא תוסכל ולא דוכא, ייהנה למצות את כושריו, ייהנה ליצור, ייהנה להיות מוערך. הנה טוב והנה שימחה מתוך המהות, לא מתוך שיפור עצמי ומניפולציה עצמית.
הגשטלט אומר אמן למהותו של אדם. אמירת אמן גורסת שאין אשמה באדם ואין אשמה בזולתו. אין רע וטוב. יש טבע מושלם. המושלמות נמצאת בבסיס האינטרס, בבסיס הביקוש. ככל אורגניזם בריאותו של אדם נמדדת לפי מילוי האינטרס העצמי וחוסר בריאותו נמדדת בהכשלת האינטרס העצמי. מילוי האינטרס, מודיע שאדם צועד בנתיב בריאתו.

הדברים היו בוודאי ברורים לכם כשדיברתי על אינטרס של אורגניזם, פחות ברורים מאליהם, כשמדובר באינטרס של אדם. אולי אפילו חשתם דחייה לתיאור האדם האינטרסנטי. הנכם חווים עכשיו את הפרעת התרבות לבריאות.
מול הזולת, אדם מרגיש את הדמיון וההזדהות, השייכות. גם את השונות והייחודיות. ייחודיות שזקוקה לקבלה וזקוקה להערכה. מוחו של אדם בנוי לקלוט את התגובה הרגשית שהוא מעורר בזולת ומשתקפת בעיניו, בפניו ובגופו של הזולת.
זהו ידע גנטי ואינו תלוי תרבות. חלק ניכר מן הניאו-קורטקס עוסק בקריאת היחס האנושי כלפי האדם הקולט.
קרביו מודיעים למוחו: רצוי או דחוי. הידע הפנימי הוא שפה מדויקת. כל אדם ניחן בידיעת השפה על בוריה עוד לפני היוולדו.
כאשר הסביבה מאשרת את התחושה שעולה מן הקרביים, אדם צועד על קרקע בטוחה. בטוח ביכולתו לקרוא את המפה הרגשית. סומך על עצמו במרחב האנושי.

אך אם אדם קורא דחייה ואומרים לו חיבה, תודעתו מתאמצת להאמין לאוזניו ששומעות שהכול כשורה בעוד מעיו מודיעים לו על קלקול בקשר. אדם מנסה להאמין להרגעה ועושה שקר בנפשו. אדם ירגיש עייפות איומה, או מתח. אולי ימצא עצמו מדבר בקול רם וגבוה מן הרגיל. אם יבדוק מדוע הוא נמצא במאמץ, תתחוור לו האמת הפנימית שהושתקה. ידע פנימי זה הוא מצפן. בהתאחדו מחדש עם הידע הפנימי, ישוב לנווט את דרכו בבטחה.
בטיפול הגופני, פוגשים את השקר הפנימי כנתק וחסימת האנרגיה הפנימית. מוצאים גוף שאינו חיוני, מוחלש.
גופנית, הגשטלט ברור ביותר. לא יעלה על דעתו של רפלקסולוג לשחד אדם לחשוב חיובית ולשנן שהוא אהוב תמיד.
הנתק בין השדר הנקלט רגשית ובין השדר המילולי, הוא נתק גופני, עצירה וקלקול הבריאות.

הצורך האנושי המשותף הוא להתחבר וליצור קשר עם הזולת. נוכחות רגשית בצורך, מפגישה עם עומק הבדידות ומעלה זיכרון, לאו דווקא ספציפי, של כאב ורעב רגשי.
בני אדם דומים בצורך העצום להתחבר. בני אדם שונים זה מזה, בהתמסרות לצורך זה, התמסרות שכוללת קליטה מלאה של התגובה הרגשית של הזולת וכוללת הסכמה להרגיש את קשת התחושות שמפגש אנושי מעלה: קנאה, תחרות, דחייה, בושה, עלבון. הגשטלט קורא להתחברות לכל הקשת הרגשית, התכללות.

בגלל שהצורך להתחבר הוא עז ביותר, מלווה אותו גם פחד עז. והוא משותף למין האנושי. בדרך כלל אדם אינו משתהה בפחד זה. ואם נדבר על פחד ממפגש אנושי, מאינטימיות, ניתקל בתימהון. בניסיון להתעלם מהפחד נותרת התבנית פתוחה, אותה אנרגיה תעבור הטיה אל עלבון, אשמה או הטלת אשמה. הנתק מחליש, מוריד מסוגלות. בלי מסוגלות לא תתיכן אחריות. הנה דרך מיני דרכים רבות להכשיל קשר. קשר אוטנטי, בנוי מנוכחות מלאה. כשכל תבנית, מורשה להשלים עצמה, תהיה התקרבות מתעצמת, תהיה הבנה למניעים עצמיים ומתוך הדמיון, למניעיו של אחר. כעס וגם תשוקה יופנו כלפי האחר בתור חלק אינטגראלי מן הקשר האנושי.
החיים הם דרך ותהליך ואינם עומדים במקום.

תבנית פתוחה, טיבה להטריד כל הזמן. החומות, בניסיון מתמשך להשתיק אותה, ילכו ויתעבו, בתהליך של התכנסות, הסגירות היאטמות. קשר פתוח, בו התבניות מושלמות, הוא דרך שמגלה עוד ועוד שטחים פנימיים חדשים ועוד עומקים אפשריים בקשר עם זולת, חקור והיפתח והתרחב.
אפשר לראות, בעור הפנים, כאשר אדם פתוח אל הקשר או נסגר מפניו. אני מציעה תרגיל: בקשו מאדם אחר להסתיר את עיניו ואת פיו, כך שתראו רק את עור פניו. בקשו ממנו לחשוב כיצד בגופו בלבד, הוא רוצה לספר לכם את עצמו, לזרום מבטנו אליכם. ולחילופין, לחוות היסגרות והתקפדות. מפתיע שבאפשרותנו לראות בעור, פתיחות וזרימה אלי קשר או הסגרות מפני קשר. צורך בקשר אנושי הוא תבנית שעולה ומטרתה להיקלט בתודעת אנשים סובבים.
נסו עתה לגעת. במגע, אפשר בקלות להרגיש פתיחות או סגירות. אם תתאמנו, תפגשו שפה עשירה ביותר שמספרת קשר. רפלקסולוגיה ברוח הגשטלט, מקשיבה לזרימה האנרגטית מן העצמות אל העור. כמו בתרגיל, בו העור מספר החוצה או סוגר כחומה, הרפלקסולוגיה מרגישה את הפיזיולוגיה של המפגש האנושי.

קשה לשוב אל המסוגלות, שבטיבו של אדם בעזרת הבנה בלבד. ברפלקסולוגיה קל. התמקדות גופנית עוקפת את ההתנגדות האוטומטית לפחד והחומות קורסות. האנרגיה שבה לזרום, שבה מסוגלות שמובילה לאחריות עצמית. מסוגלות באה ליידי ביטוי בהנאה של אדם לאחוז במושכות של חייו. אדם מסוגל, סומך על עצמו. אדם מסוגל, יכול לתת אמון באחר. כאשר אדם תלותי, הוא ישאף למסור את המושכות לאחר.
אדם עצמאי, שם יהבו על עצמו. אמון מתוך עצמאות, הוא אמון חלקי. אדם עצמאי ברור לו הגבול בו החופש שלו מסתיים והחופש של הזולת מתחיל.
אדם שהאנרגיה בו אינה עצורה, הוא אדם עצמאי.

רפלקסולוגיה ברוח הגשטלט, לא תטפל באדם לפי שמה של מחלתו, מפני שאותה מחלה נגרמת מעצירה שונה לחלוטין אצל אדם שונה. אלא תבדוק איך בדיוק, האדם המיוחד הזה, עוצר את האנרגיה מלזרום בחופשיות אל ביטנו, איך המערכת החיסונית מופרעת ולכן יש לו מחלת מעיים (דוגמה). שם המחלה, רק ירמוז היכן אנרגיית החיים מוכשלת.
אם הכול פתוח, נראה רגל (שמייצגת נאמנה את מצב הגוף) שהחיות והאלימות והמיניות בה, דשנות וזורמות. שהרגש בה שואף להבנה ולאינטימיות, שהאגו בה, רוצה להראות ולהישמע ולתפוס מקום במסיבה האנושית, והרוח בה רוצה מזון רוחני, ורוצה לתקשר ולהשמיע את דברה.
פריץ פרלס גרס שאדם בנוכחות מלאה, אינו חש לא אהבה עצמית ואף לא שנאה עצמית. אלא נמצא בהווייתו.
רפלקסולוגיה ברוח הגשטלט מוכיחה, למרבה הפליאה, שהתוצאה של דימוי איטי מספיק, השתהות, בגוף הנראה בראי, התעכבות על פגמיו (בעיני עצמנו) שברגיל, נטייתנו לדלג על ראייתם, מובילה לתחושת אהבה עצמית, מתוך התכללות. גילוי תכונות שנאסרו וחנינתן המלאה, מובילים לתחושת שלמות ואהבה עצמית. אהבה עצמית מובנית בהוויה.

רגל שהתעוותה, מלמדת על עצירה מתקופת הילדות, נתק עצמי ונתק מהעבר. ביכולת הרפלקסולוגיה לתת את האישור שהיה נחוץ, בדיעבד. זו שימחה גדולה שישנה אפשרות לתקן היסטוריה רגשית. הזיכרון נשאר אותו זיכרון, אבל בהתכללות התחושה היא אני אחד, ואחד עם ההיסטוריה שלי. נולדת הסכמה ללמידה מן ההיסטוריה.
אם אתם מסכימים עם האמור, אינכם יכולים להזמין את עצמכם או את זולתכם להירגע, לחשוב מחשבות חיוביות, גם אם הסביבה מתגמלת את טובכם. עליכם להאמין ביכולתה של הסביבה לקרוא את הרגש האמיתי ואף להיות מורווחת מנוכחותכם האמיתית.
הבריאות מצווה: השתמש במצפן הפנימי, הקשב לשפה הפנימית והאמן בה ואפשר לה לכוונך בדרכך. האמן במסוגלותך לחיות בעולם הזה בחושים ערים. אינך זקוק לאלחוש.