הנוכחות שעשויה להועיל לריפוי של המטופל אינה מצב פסיבי, הנוכחות הזאת כרוכה בנכונותו של המטפל לקיים מערכת יחסים פשוטה וברורה עם מישהו אחר, אשר דורשת תשומת לב חדה ומדויקת .המטפל צריך להיות מסוגל לחוש שינויים עדינים שמתרחשים בגופו של המטופל ולזרום אתו.

זהו סוג של ריקוד של המטפל והמטופל, שאת הקצב והצליל קובעת "נשימת החיים" של המטופל.

הנוכחות היא אולי אחד הדברים החשובים ביותר בעבודה הטיפולית, שהרי בדרך כלל אנחנו לא רגילים פשוט לשים לב, למרות שמצב של נוכחות הוא הדבר הטבעי ביותר במובנים רבים.

כאשר אנו "נמצאים כאן" אנחנו מסוגלים לפגוש מתוך התייחסות

אישית להבדיל מהתייחסות עסקית.

להיות נוכח כאן ועכשיו ואז המפגש הוא אמתי.

פרנקלין סולס טוען ש"נוכחות מתגלה כשאנו מניחים להכרתנו להשתתק ולנוח לגמרי בהווה, ממצב של שקט אפשר לחוש בנוכחותה של האינטליגנציה העמוקה יותר, הפועלת בתוך המערכת האנושית".