דניאלה ומיכאל. בני זוג בני יותר מחמישים. הוזמנו לכיתה כדי שנלמד כיצד נראים הקשיים שלהם בזוגיות, בכפות הרגליים שלהם. הם נבחרו למשימה בגלל חיבתם לשתף את כל המוכן בסיפורי זוגיותם הקולנית.
דניאלה, דיבורה מהיר, צליל קולה גבוה, סיפרה שהיא אוהבת את מיכאל, שחייה איתו בלתי אפשריים, ושהיא לא רוצה לעזוב אותו. בדברה הבטנו בה. דימינו את קולה לאנרגיה שעולה מן הבטן אל הסרעפת ועולה דרך הראות הקנה והלוע, אנרגיה שעולה לא רק בנתיב הפקת הקול, אלא זורמת מן הבטן אל הפנים ואל הזרועות. מן הבטן אל הקשר האנושי. בדקנו האם הנתיב של אותה אנרגיה פתוח.

החזה של דניאלה נראה מכווץ, הקול נשמע כמו מופק במאמץ, המצח התקמט והתכווץ, אפשר היה לחוש בנתק בין תחושת הבטן ובין המחשבה. מיכאל הסתפק במשפט אחד, ואמר בקול נמוך, שאפשר היה לחוש שהוא חיבור פתוח לרגש, זורם מן הבטן: "גם אני אוהב אותה".
דניאלה ומיכאל עלו על מיטות הטיפול ואנחנו הבטנו בכפות הרגליים שלהם.
כפות רגליו של מיכאל נראו כרגליים של איש אדמה, רחבות וגשמיות ומה שבלט לעיננו והפתיע, היו המים העמוקים, הלחים והרגישים.
הדרך מאזור ייצוג הבטן אל אזור ייצוג המוח, אל הקליטה הייתה פתוחה, אבל ראינו גם סגירות, חומות של הגנה סוגרות עליו ואוטמות את צידי גופו. קשר אנושי עמוק, שמיכאל זקוק לו (מענה למים העמוקים), מצריך נוכחות של זולתו, נוכחות עיקשת שתמיס אותן חומות, נוכחות שבונה אמון. האנושות תוכל ליהנות מן העומק הרגשי של מיכאל, רק אם תוכיח קודם שהיא אינה מוותרת עליו.

האם דניאלה יכולה לעמוד במשימה? האם יש בה חוסן להיות נוכחת במלואה? האם ביכולתה לשנות את חווית הבדידות של מיכאל?
כפות רגליה של דניאלה, נחצו באזור ייצוג עמוד השדרה וייצרו על כפות הרגליים מניפה של חריצים עמוקים ישרים וקרים, שעיוותו את כפות הרגליים ושברו את זרימתן. אנרגיית החיים, הוויטאליות של דניאלה נחסמה. "שבירה" כזו יכולה להתהוות, בגיל ילדות, אז גזעו של אדם עדיין רך והוא תלוי בהוריו. תקופה שברירית לאדם. רק הורים שהם אנשים אוטונומיים, שלא צריכים חיזוקים רגשיים מילדיהם ותשומת הלב והאהבה של הילדים אינם משמשים כסלע מחלוקת בין ההורים, יכולים לאפשר לילדיהם לצמוח אל עמוד שדרה איתן. אז הרגל עומדת כשמשקל הגוף מתחלק בחלוקה שווה על שלוש נקודות דריכה וכל כף הרגל בריאה, זורמת, גמישה וחזקה בצורה אופטימאלית.

דניאלה סיפרה על אבא מדהים, שהייתה בינו לבינה שפה שמובנת רק לשניהם, שאימא שלה לא יכלה לרדת לעומקה וגם מיכאל, בביקורים בבית אבא, אף פעם לא הבין את הנמשל.
בגוף של דניאלה נשמר הנתק, כמו נקרעה במלחמת נאמנות ואשמה.
כל עוד נשמר בגוף הספליט, והנתק בתוכה שומם מחיות כשטח מפורז, גם שדה הראיה את ההיסטוריה ואת ההווה מפוצל. שינוי גופני, יוביל בהכרח לנוף מחשבתי פתוח, יאפשר לראות את המורכבות של שני ההורים ואת מורכבות הסיטואציה ההיסטורית. פתיחות גופנית חדשה, תאפשר מפגש עם המאמץ שנכפה על הילדה שהייתה דניאלה ונטמע בה, כשהתקבלה כחברה לקליקת החכמים של אבא וכמו בגדה באימה. הקרע הגופני הוא הפיזיולוגיה של הספליט התפיסתי.
גם אצל דניאלה מצאנו מים עמוקים לחים ורגישים, אך הם היו כלואים בין עקב מהודק וצפוף ובין כרית שדריכה מעוותת הידקה אותה מתחת לאצבע המייצגת אש.
אפשר היה להבין את ההתאהבות שהובילה לחיים ביחד.

אדם, ככל אורגניזם אחר מונע על ידי ידע פנימי שמוליך אותו בדרכו. דרך שהיא האינטרס, דרך בה נמצאת השמחה ונמצא בה האושר, דרכו הנכונה. כך, גם ההידלקות, ההתאהבות. אדם יודע בראותו את האחת או האחד שהנה הארץ המובטחת, הוא קורא את ליבו של הנבחר שמשתקף בפניו ובתנועת גופו. מחקרים מתחקים אחר חכמת ההתאהבות, למשל מחקר חקר את ריח הזעה שמושך ונבחר מבין ריחות זעה שונים ומסקנתו הייתה שיש לאדם המזיע דמיון ביולוגי למריח הבוחר. גאונות אבולוציונית שדואגת לאפשר חיים משותפים ארוכים, שיש בהם נוחות והם מאפשרים אוטנטיות ומאפשרים אינטימיות ואינם מצריכים וויתור. התאהבות מצריכה גם אדרנלין, התרגשות ועניין שמבטיחים למרות הדמיון, מידה של שונות גנטית שתבטיח חוסן ביולוגי. חוכמת הבחירה היא שגורמת לאדם לבחור את האחד שיענה על הרעב העמוק ביותר שלו. בכפות הרגליים של שניהם, יכולנו לראות שהם בחרו את האינטימיות העמוקה שהיא כמו בטן הנוגעת בבטן, לענות על צימאונם, אך אותו חוסר שהעלה את הצמא לאינטימיות, את הצמא להבנה, לראש סדר העדיפות, אותו מכשול עדיין קיים ועדיין מונע רוויה רגשית.
כך קורה שמוחנו שיודע לבחור בחירה כל כך נבונה, עדיין ביכולתו לאפשר נישואים אומללים.

עודף המשקל על אזור המייצג אש ברגלה של דניאלה, הצביע על עשייה אובססיבית. עשייה כזו אינה מאפשרת את השקט שנחוץ לאדם לשמיעת עולמו הפנימי ואינה מאפשרת את השקט הנחוץ להקשבה למניעיו הנסתרים ולעולמו הנסתר של אחר. היא קדחתנות. היא מחשבה טורדנית, ועשייה טורדנית.
שיתפנו את דניאלה ב"סימן הקריאה", בנטייה לאובססיה של עשייה תמידית. היא סיפרה שאבא שלה מאוד העריך מעשה, גם ביום מנוחה היה מעיר להשכמה מוקדמת ומעריך ביותר חריצות כפיים.
חוויית החיים של מיכאל, היא שעיבתה חומות, חווית החיים של דניאלה לא מאפשרת לה נוכחות מלאה שמתחייבת בכדי להמיס את חומותיו.

המטרה בכיתה הייתה לבדוק, כיצד האינטרס הביולוגי, הושם לאל והוכשל. האם ניתן לשנות ולפרק מוקשים בקשר בין דניאלה ומיכאל במהלך שיעור? לא. היה שיעור מעניין, אבל כדי לשנות את המצב, עלינו להישאר במגע עם אותו מקום חסום שעיוות את הבריאות בגופה של דניאלה, להישאר עד שהרגל תתמסר, תפתח ותספר כשתחווה הקשבה עקשנית מספיק. את דרך הריפוי מאפשר הטבע. הטבע האנושי שצמא להקשבה. אם אדם פוגש אוזניים כרויות מספיק, עיניים מבינות ורוצות להבין או ידיים שמתעקשות על חומותיו בקבלה שלמה, הוא מספר את עצמו. חומות הסכרים שבידדו כצינוק ועיוותו וסגרו את האדם מעצמו, מתחילות להימס, והמים הסכורים מתחילים לזרום ולהניף את החיים וליצירה, לתעוזה, להתקרבות. כל זה מצריך זמן. רק אימון מתמשך יכול ליצור שינוי. אז הזמנו את דניאלה להיות בין האורחים שבאים לכיתה להשתתף בסטאז'. להיות מטופלת פעמיים בשבוע. ככה, לאט לאט מתרחש נס.