שושנה מספרת:

נסענו באוטו עם הילדים. אני ביקשתי להגיע הביתה לנוח לפני פגישה חשובה.
תכננו את זה מראש
ואילו צבי, הציע שאם אנחנו כבר כאן, חייבים לקנות לילד נעליים.
אמרתי סע הביתה, חייבת להיות במיטבי בפגישה
ואז נמלכתי בדעתי  ואמרתי טוב, יאללה, נקנה נעליים.
צבי נסע הביתה ואמר לי "לא, את עייפה וחייבת לנוח"
כמובן שכבר לא הצלחתי לנוח וכשהם חזרו ממסע קניית הנעליים
צרחתי על צבי מול הילדים ההמומים.
עד כאן הסיפור של שושנה.
אני אמרתי לה, בואי נבדוק את הסיפור.
וזה מה שהתברר אחרי ששונה בדקה כמו חוקרת כליות ולב:
שושנה ניסתה לא לריב מול הילדים.
הנה  הפרעה בקשר.
אם לא הייתה הפרעה, שושנה הייתה שומרת על הצורך שלה לנוח לפני הפגישה
או לחלופין, מחליטה לקצר המנוחה לטובת הנעליים
שום דבר לא היה מפריע לשושנה לבחור את צעדה.
כשצבי אמר "לא, את עייפה וחייבת לנוח" זו הייתה התנהגות
פסיבית-אגרסיבית
ומה שהשתמע ולא נאמר היה: את אגואיסטית! (רחמנא ליצלן)
אם שושנה לא הייתה כבולה בניסיון שלא לריב מול הילדים, הכעס האוטומטי
שעלה בה, היה בא לידי ביטוי בצרחה מפחידה: עצור מיד! סע לקנות נעליים!
או: שלא תעז לומר דברים במשתמע.
הכעס מטבעו ומתפקידו כל כך מפחיד, עד שצבי היה חייב להפסיק מיד את משחק
ה'האשמה בלי להאשים ממש'. שהוא משחק הרסני המחבל בקשר הפתוח,
מחבל בבדיקה הפשוטה של מה אני רוצה ומחבל במשא ומתן פשוט.
משא ומתן שקיים בקשר בריא.
צבי שפוחד מעימות פתוח, נהנה לנקום בהפיכת שושנה לאגואיסטית.

בסופו של דבר, התפספסה המנוחה
התבזבז הדלק
שושנה לא השתתפה עם הבן בקניית הנעליים
הריב הרחיק במקום לקרב
הילדים היו עדים להשפלת שושנה
ולקינוח להשפלת צבי כשחזרו עם הנעליים הביתה

ילדים (וגם מבוגרים) קולטים הכל.
את הכוונה, את הפחדנות, את ההאשמה, ואת המסקנה האיומה:
שאגואיזם מכוער ושלדאוג לעצמי זה מעשה מגעיל.
שאמא חלשה ושאבא פחדן.

אז מה עושים?
קודם כל אנחנו "שחקני מגרש" מה שקרה קורה בכל משפחה בלי שניתן על מהלך הדברים
דין וחשבון לעצמנו.
אחרי שנרגענו, עכשיו אפשר לשבת ב"יציע" ולשוחח על הדברים
ולהבין את הדברים הנסתרים שפגעו בקשר הפתוח.
משהבנו, אפשר להחליט שננסה לריב בפתיחות.
ריב פתוח שכזה יכול רק לתרום לילדים.
אם שושנה הייתה שלמה עם החלטתה לנוח, היו לומדים 'עמידה מאחורי עצמי'
אם שושנה הייתה קונה נעליים בלב שלם, מתוך שלמות פנימית אמתית,
היו לומדים גמישות.
אם צבי היה כועס ואומר לה "את אגואיסטית" ושושנה עדיין הייתה שלמה עם החלטתה,
היו לומדים עוד שמירה על עצמי ועל רצונותיי בתוך הקשר.
אם צבי היה נוהג בפסיביות-אגרסיבית ואם הכעס שהתנהגות שכזו מעוררת
היה בא לידי ביטוי אוטומטי, הם היו לומדים לא להרשות לאיש לנהוג בהם
בנצלנות בתחפושת.
בקשר פתוח, המלחמה הייתה נגמרת מהר מאוד.
מפני שכל רגש אשר בא לידי ביטוי עד הסוף, בא לידי מיצוי ומגיע השלום
ושבה האהבה.

אז הבה נסמוך על ההתאהבות שקרתה לנו כשפגשנו את בן זוגנו.
הבה נשאף לקשר פתוח בו המהות הפנימית הטבעית מצווה עלנו את הדרך.
נסמוך על האהבה שהיא תוצר לוואי של קשר פתוח
ונהווה השראה לילדנו לחיים בתוך קשר פתוח הסומך על המהות שאני.