היא עמדה על הסלע במים הרדודים,נראה לי שחיכתה לאיזה דג קטן שאחד הגלים יביא איתו.
המים שטפו את רגליה,ומדי פעם אפילו שטפו את נוצותיה והיא חיכתה-מהמחצלת על החוף ראיתי אותה.כשעה עברה והיא עדיין שם,במים הרדודים על הסלע מחכה שאחד הגלים יעשה איתה חסד וישלח לה דגיג קטן.השמש כבר שקעה,והקור בה להחליף את חום היום.והנה מגיע מאי שם הפרפור – נעמד באויר מנפנף בכנפיו במהירות האור-וצולל לתוך המים הקרים-ואני מהמחצלת על החוף צופה במתרחש-הוא יוצא מהמים ודגיג קטן במקורו-
הסתכלתי אל האנפה הלבנה וחשבתי לעצמי,בטח אוכלת את הלב במקום איזה סרדין מתקתק.
כשקיפלתי את המחצלת,ראיתי אותה פורשת כנפיים וממריאה לעבר החושך.ואני מה אני מבין-הטבע הגדול – רק לשבת ולהקשיב-שבת שלום